לחיות חיים שפויים ושמחים
מה דעתכם על חיים במקום בו כולם שפויים?
בלי בתי-חולים לחולי נפש, ללא אנשים הלוקים בנפשם המסתובבים סביב. לחיות בסביבה של אנשים חייכניים, שמחים החיים מתוך שאיפה לשלום. שלום פנימי, שלום עם הסובבים אותם ושלום עם הסביבה.
כך זה היה בין ילידי הוואי שלפני בוא האדם הלבן ולפני שהמיסיונרים התערבו בתרבות הילידים וצעד אחר צעד גרמו לאחת התרביות מהמתקדמות בעולם להעלם.
,Mary Kawena Pukui כותבת בספר שפרסמה בשנת 1958, שההו'אופונופונו הוא מנהג עתיק יומין שיש לו סימוכין בהיסטוריה שהועברה בע"פ מפי זקני הילידים בני הוואי. היא עצמה השתתפה במעל 40 מפגשי הו'אופונופונו.
ילידי הוואי האמינו שמחלות, חוסר איזון במערכות יחסים, חוסר איזון כלכלי וכו' נגרמים משבירת חוקים רוחניים, ממחשבות אסורות, מטעויות שנעשות בין אדם לבין עצמו, אדם לחברה, או האדם למקום. הם האמינו שלא ניתן לרפא את מחלה פיזית, כלכלית או שבין אדם לחברו עד אשר אותה עבירה תוקנה, וסליחה התבקשה מהאלים או מהאדם איתו היה ריב או וויכוח.
במהלך תהליך ההו'אופונופונו חברי המשפחה נפגשו כדי לעשות סדר. משפחות נפגשו ברמה יומית או שבועית כדי למנוע מבעיות לפרוץ. משפחות נפגשו גם כשאדם חלה מתוך אמונה שמחלה נגרמת ע"י לחץ או כעס, אשמה, הטחת אשמה וחוסר סליחה.
אם אחד מבני המשפחה חלה, או משהו בחיים השתבש, מספרת Pukui שסבתא הייתה שואלת את ההורים, "מה עשיתם?" כי הם האמינו שהחלמה יכולה להתרחש רק אם תושלם הסליחה בתוך המשפחה.
וכך, תוך כדי תהליך ההו'אופונופונו במהלכו נדונה הבעיה, ובני המשפחה התוודו על הטעויות שלהם, מבלי לנסות להעביר את האשמה מאחד לשני, מבלי להאשים ומתוך שיתוף פעולה מלא. אחרי שלב הווידוי הגיע שלבי החרטה, הסליחה והשחרור. העבר נקטע, והאירוע הסתיים במשתה לשביעות רצון כולם.
בעולם בו כל הזמן היה תהליך המזכיר סוג של דינאמיקה קבוצתית, עם משפחה תומכת ואוהדת, איך יכולים להיות אנשים הלוקים בנפשם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה